דיקור אוזן

אוריקולותרפיה – דיקור אוזן היא מערכת אבחון וטיפול המבוססת על השפעת תפקודו של הגוף באמצעות גירוי של נקודות מוגדרות באוזן.

עדויות לטיפול אוריקולותרפיה קיימות עוד מימי האבן ,המצרים היוונים הרומאים  עשו שימוש נרחב בדיקור אוזני .

דיקור אוזן זאת טכניקה של מיקרואקופנטורה דומה לרפלקסולוגיה ,שהתגלתה לראשונה בצרפת ע"י  Paul Nogier  בשנת  1950.

Paul Nogier נחשב למייסד השיטה בעידן המודרני, עבודתו ופעלו תרמו רבות לפיתוח השיטה, שידועה כיום כ אוריקולותרפיה.

התאוריה המקובלת למנגנון הפעולה של דיקור אוזן, מתארת קבוצה של  תאים פלוריפוטנטים המכילים מידע של כול  האורגניזם, אשר יוצרים מרכזי אורגניזים שמייצגים אזורים שונים של הגוף, וכך גירוי של נקודות שונות בגוף משפעיות על אזורים בגוף.

 מחקרים הראו את יעילותו של דיקור האוזן למצבים של שיכוך כאבים ולהפחתת חרדות. בעוד יעילות הדיקור האוריקולארי לגמילה מעישון עדיין לא הוכח.

מהו דיקור אוזן, אוריקולותרפיה?

דיקור אוזן הוא טכניקת דיקור הדומה לרפלקסולוגיה. משערים כי הטכניקה עובדת, מכיוון שקבוצות של תאים פלוריפוטנטים מכילים מידע מכל האורגניזם כולו ויוצרים מרכזי ארגון אזוריים המייצגים חלקים שונים בגוף, באמצעות גיוס תאי קליפת המוח המקושרים לאזורים ספציפיים בגוף. כך שגירוי של נקודת רפלקס באוזן יכול להקל על תסמינים של פתולוגיה בגוף לאורך זמן ובאמינות גדולה.

ההיסטוריה העתיקה של דיקור אוזן

צורות אקופונקטורה משוכללות שהיו ככל הנראה בתקופת האבן, שרדו באזורים רבים בעולם ממש עד ימינו.

אבנים חדות פרימיטיביות ובמבוק הוחלפו על ידי עצמות דגים, קטעי במבוק ובהמשך צורות שונות של מחטים עשויות מתכת. בזמן שאבנים וחצים היו כלי המלחמה היחיד, לוחמים שנפצעו במלחמה גילו כי מחלות מסוימות שפגעו בהן במשך שנים רבות נעלמו, כפי שמעידות ככל הנראה צלקות על עור גופו החנוט של סימילאון איטליה.

שימוש באבנים מחודדות לטיפול 

האסקימואים עדיין משתמשים באבנים מחודדות לטיפול במחלתם. הבנטוס מדרום אפריקה מגרדים אזורים מסוימים בעורם, כדי לשכך את הסימפטומים של מחלות רבות, ואילו בברזיל יש שבט שהשיטה שלו לטיפול במחלות היא לירות חצים זעירים לאזורים ספציפיים בעור. בקרב שבטים מסוימים בערביה דווח על הנוהג לצרוב חלק מהאוזן באמצעות  מתכת חמה. אלו הם ככל הנראה שרידים של הדיקור העתיק שהיה נהוג במצרים העתיקה ובערב הסעודית.

החשיפה של ד"ר פול נוגייר 

בשנת 1957 הציג ד"ר פול נוגייר, רופא תושב ליונס צרפת, לראשונה את תצפיותיו על מערכת  הסומטוטופיות של האוזן. ד"ר פול נוגייר נחשב למעשה לאבי הרפואה האוריקולארית – דיקור האוזן.

השתקפות עובר באוזן 

ד"ר נוגייר המציא את המושג של השתקפות עובר הפוך באוזן. הוא פיתח תיאוריה זו לאחר שהבחין, כי חלק מהמטופלים שהגיעו למרפאתו סבלו מצלקת קטנה באוזן ואלו סיפרו לו שעברו טיפול אצל מטפלת, שנהגה לצרוב את אוזני המטופלים. זה עורר אצלו סקרנות וכך החל לחקור את השפעת האוזן על בריאות האדם. .

דיקור אוזן לפי נוגייר

דיקור אוזן לפי התאוריה של נוגייר עוזר להחליט האם ההמיספארה השמאלית או הימנית של המוח פועלים כיחידה  דינאמית אחת, האם יש מערכות עיצביות שילדיות  או איבר שנמצא בחוסר איזון , והאם יש חסימות כלשהן כגון צלקות שיוצרות הפרעות לתפקודו של הגוף או הנפש. כך הוא יצר שיטת אבחון חדשה, המבוססת כולה על אזורי בדיקה באוזן, שמאבחנים את כלל המערכות בגוף.

הוא הבחין שכאשר מפעילים לחץ או חושפים את נקודות הדיקור באוזן לחשמל, או ליזר רך נוצרת השפעה המורגשת בדופק. השינויים הללו בדופק קורים באופן עקבי וניתן למדוד אותם בעזרת מכשירי מדידה  מודרניים. ד"ר נוגייר כינה את זה  Vascular Autonomic Sign (VAS  [ סימן אוטונומי של כלי הדם ]

היכולת לאתר את ה- VAS על הדופק הרדיאלי של יד החולים מאפשרת למטפל לקבוע במדויק את מיקום הנקודה, ומאפשר לדעת האם קיימת פתולוגיה באזור הגוף שמחוברת לנקודות ספציפיות באוזן. הבדיקה מחייבת מטודיקה מסודרת, בכדי לאבחן בצורה מדוייקת על פי המודל שפיתח ד"ר נוגייר.

שיתוף פעולה רפואי

נוגייר שיתף פעולה עם קבוצת עמיתים רפואיים, שברוח של שיתוף פעולה וגילוי שיתפו את חוויותיהם. אחד מאותם עמיתים, ד"ר ז'אק ניבויאט, שכנע את נוגייר להציג את תגליותיו בפני קונגרס האגודה הים תיכונית לדיקור בפברואר 1956. בין משתתפי הקונגרס היה ד"ר גרארד באוכמן שפרסם את המחקר שתורגם לגרמנית, בכתב עת לדיקור דיקור ב 1957. כתב העת הזה זכה לתפוצה בינלאומית ולא עבר זמן רב, עד שהדיקור היפני התוודע למערכת הרפלקס של נוגייר.

גילוי מערכת האוזן של נוגייר התפשט לסין והביא למחקר אינטנסיבי של רשויות הרפואה הסיניות, בתקופה של התעניינות מחודשת ברפואה הסינית המסורתית. לאחר שנודע על תרשימי האוזניים של נוגייר בשנת 1958, נפתח מחקר מסיבי על ידי צוות המחקר על דיקור אוזניים של צבא נאנג'ינג. קבוצה רפואית סינית זו בדקה את היעילות הקלינית של גישת נוגייר והעריכה את מצבם של למעלה מ- 2000 חולים קליניים. הם תיעדו אילו נקודות אוזניים תואמות מחלות ספציפיות.

התוצאה של מחקר זה הייתה חיובית ביותר והביאה לניצול הטיפול הזה על ידי 'רופאים יחפים' של המהפכה התרבותית. בסין פורסמה תרשים אוזן דומה להפליא לזה של ד"ר נוגייר בשנת 1958.

נוגייר הודה כי הרפואה המסורתית הסינית השתמשה בנקודות אוזניים לדיקור הרבה לפני התגלית שלו, אולם אלה נחשבו לנקודות אמפיריות לטיפולים מסוימים, ולא היו קשורות לייצוג סומטוטופי  מערכתי של השפעת נקודות האוזן על הדופק והגוף כולו.

דיקור אוזניים ורפואה מבוססת הוכחות

בהמשך פירסם הרופא האמריקני TD אולסון מאמר חשוב מאוד, המהווה אבן דרך אמיתית בתחום דיקור האוזניים. כדי להעריך באופן ניסיוני את הטענות של דיקור סיני על פי המפה של נוגייר ועל פי המפה הסינית, לפיה מיוצג מיפוי סומטוטופי של הגוף באוזן החיצונית, נבדקו 40 חולים כדי לאבחן אזורים בגופם.לחולים היו כאבים בשרירים ושלד. כל מטופל היה עטוף סדין ולרופא שערך את האבחנה האוריאלית לא היה שום ידע קודם במצבו הרפואי של המטופל, והוא פשוט בדק את אוזנו של המטופל באיזורים של מוליכות עור או רגישות מוגברת. ההתאמה בין האבחנה הרפואית שנקבעה לבין האבחנות האוריקולריות הייתה 75.2%. תוצאות אלה תמכו אפוא בהשערה, כי קיימת מערכת סומטוטופית של הגוף המיוצגת ע"י עורקי האדם, והדופק. אולם ייצוג זה הראה אזורים מוגדרים ולא קווי מרידיאן, או מושגים אנרגטיים אחרים.

בשנים האחרונות מחקרים קליניים מבוססים, אישרו את יעילות דיקור האוזניים בעיקר לטיפול בכאבים אקוטים וכרונים, וכן בהפרעות הקשורות בחרדה. בעוד שמחקרים על טיפול בתסמונת המעי הרגיז, השמנת יתר, הפסקת עשן, גמילה מאלכוהול וסוגים אחרים של התמכרויות, עדיין ממתין לאישור סופי.

אוריקולותרפיה – דיקור אוזן היא שיטת טיפול הנפוצה בכל רחבי העולם. הדפוסים שלה עוקבים אחר עקרונות הדיקור הסיני, יחד עם זאת מפות האוזן הסיניות והעקרונות של פול נוג'יר ושל הרפלקסולוגיה מתבססים על מפות סומטוטופיות ולא על תבנית אנרגטית.

כיום ניתן להשתמש בכלים שונים ומגוונים לגירוי נקודות האוזן כגון: לייזר, חשמל, סוגים שונים של מחטים, כדורים מגנטיים וזרעים.

בעיות המתודולוגיות

אחת מהבעיות המתודולוגיות של דיקור אוזן, היא שיש כל כך הרבה מפות של האוזן וקיימת הסכמה מועטה ביחס למיקום הנקודות. כמו כן קיים חוסר במחקר אנטומי של נקודות האוזן וההקשרים  הסומטוטופים. בעיה נוספת היא, שהמערכות הללו  אינן מתואמות לידע האנטומי והפיזיולוגי הידוע ברפואה המערבית.

שלחו הודעה